זקני הגאון הקדוש המקובל רבנו משה עידאן זצ”ל

בס”ד אשרי מי שבא לכאן כתבה שפורסמה בעתון

ויקרא אל משה וידבר אליו ה’ מאהל מועד

ויעלו את יוסף מן הבור, כי עת לשמור

רק ריבונו של עולם, רפואתו – היא גם רפואה של רופא רחמן, וגם רפואה של רופא נאמן.

כל שנה בתשעה באב אנו צמים, בוכים ומקוננים, על חורבן בית מקדשנו, על הגלות המרה ועל כל הצרות והייסורים שהיו מנת חלקנו מאז. כבר קרוב לאלפיים שנה של בכי, צום ואבילות, ועדיין לא נושענו, הצרות ממשיכות לרדוף אותנו. מדוע?

כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה'

ברש”י הראשון בתורה, מבואר שכל קיום העולם הותנה

פונה יהודי לקב"ה בתפלה: "רבונו של עולם! אם אזכה בהגרלה בשני מליון דולר, אני מבטיח שאשב ואעסוק בתורה כל ימי חיי". יוצאת בת קול ואומרת לו: "הי אדוני, חדל מתפלתך, יש כבר המון אברכים שעושים את זה גם בשביל 1500 שקל בחודש…".

רבנו יוסף חיים מבבל בעל הבן איש חי תיקן בספרו לשון חכמים נוסח קריאה קצר ליום ראש חודש סיון. מרן ראש הישיבה שליט"א מורה וקורא בעצמו קריאה זו ביום זה, כדי לזכות את גולשי האתר הבאנו את הקריאה כאן לפניכם.

לרגל מלאות חמישים שנות אור לירחון "אור תורה", יצאנו לשרטט קוים לדמותו של הירחון המיתולוגי שעל שלחנו מסובים זה כיובל שנים (התשכ"ח-התשע"ח) רבנן ותלמידיהון מכל גווני הקשת * בראיון מפתיע ונדיר עם עורכו האגדי של הירחון הוותיק זה חמשה עשורים – רבי ישראל כהן שליט"א, מגלה הרב העורך סודות כמוסים משולחן עורך, מספר על קורותיו של הירחון, על ייחודיותו, ובעיקר מגלה את סוד הצלחתו * ליהודים היתה אורה, זה אור תורה *

הרשת שתעמוד תחת נשיאותם של מרן ראש הישיבה והראש"ל הגר"ש עמאר שליט"א, קיבלה את השם ‘אור יוסף’ ע"י מרן ראש הישיבה, לזכרו של מרן רבנו הגדול מאורן של ישראל רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, שחולל את המהפכה, השיב בנים לגבולם, והחזיר עטרה ליושנה.

ראה הקב"ה את עוניה של יהדות ספרד, והחזיר את הגלגל קדימה. ובכן: בשנת "גדול מרבן שמו" (תרפ"א) בין כֶּסֶה לעשור, י"ב בתשרי תרפ"א, בימים שכל ישראל מטוהרים ומכופרים (יום א’ של סוכות הוא "יום ראשון לחשבון עוונות" כידוע) – ילד יולד לנו , ובן ארבע שנים עלה ארצה, כשם שיצא מרן ז"ל בגיל ארבע את ספרד ארץ מולדתו. למד בשקידה רבה בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. אולם עיקר עילויו לא היה אלא מעצמו. בשעה שחבריו עטו אל הכדור והמשחקים, לא היה לעובדיה יוסף הקטן נחת רוח כי אם בשקידה על לימודו. עוד ספר ועוד ספר, עוד הערה ועוד קושיא,